צילום: נעם פיינר

צילום: נעם פיינר

"אנחנו ילדי התקופה, התקופה היא פוליטית" (ויסלבה שימבורסקה)

להאיר את העיר  / רני חזון-וייס

מאז שאני זוכרת את עצמי אני פעילה פוליטית – חברתית, החל מהיותי חניכה, מדריכה וקומונרית בתנועת הנוער בני עקיבא. ההכרה הראשונה בכך שאני אדם פוליטי הייתה בהיותי סטודנטית לחינוך דמוקרטי בסמינר הקיבוצים. זכור לי השיעור אותו העבירה ד"ר מימי חסקין המופלאה אשר ביקשה להתייחס אל המושג 'פוליטי' הרבה מעבר לימין ושמאל מדיני ולהיותנו בני ובנות אדם, כל שכן מחנכות ומחנכים פוליטיים במובן הרחב של המושג.

כשסיימתי את לימודי ההוראה בחרתי ללמד ולחנך בחטיבת הביניים והתיכון גבעת גונן – בית ספר ממלכתי ציבורי בפריפריה חברתית בירושלים מתוך שאיפה לקדם צדק חברתי גם במרחב העירוני ולחנך דור של תלמידות, לחזק ולהעצים אותן כדי שיהיו המנהיגות הבאות בקהילות בהן הן נמצאות ובחברה הישראלית. גם כמורה מצאתי את עצמי נשאבת ללמוד וללמד פמיניזם ומגדר, דמוקרטיה, אקטיביזם ויציאה לפעולה בתחומים שמעסיקים אותי יחד עם תלמידי ותלמידותיי. זכיתי במנהלת מופלאה שאפשרה לי להביא לידי ביטוי את השיגעונות ולממש את החלומות החינוכיים והחברתיים. בהנחיית מועצת התלמידות והתלמידים של בית הספר, מבקשת לחנך ליכולת להביא לשינוי על ידי פעולה כמו גם בשיעורי לשון והבעה, היסטוריה ושיעורי בחירה. רואה בעצמי מורה פוליטית במובן הרחב של המושג ומבקשת להגיע עם זה לכיתות בהן אני מלמדת. מרגישה כי אלו הם מוקדי ההשפעה על בניית החברה הישראלית ומבקשת לראות גם בתלמידות והתלמידים שלי פעילות ופעילים פוליטיים.

גדלתי בתנועות האזרחיות, ב 'נאמני תורה ועבודה' ו 'התנועה הירושלמית' בהן מצאתי בית לפעילות ולשינויים חברתיים בתחומים שמעסיקים אותי: פמיניזם דתי וכללי, חינוך, משפחות צעירות, שכונה וקהילה. בסביבת נשים ואנשים נכונה מצאתי מקום לפעולה ועשיית הטוב. אנשים ונשים שנשארו בירושלים על אף הימים הלא פשוטים שהעיר עברה ועודנה עוברת, דתיים וחילוניים אוהבי העיר שלא מוכנות ומוכנים לוותר עליה. בשבת ובכל ימות השבוע.

בשנים האחרונות אני ממובילות המאבק בהדרת נשים מהמרחב הציבורי בירושלים. החל במניעת הפרדה ברחובות והחזרת נשים לשלטי החוצות במרחב הציבורי בירושלים ושותפה בקמפיין האחרון של התנועה הירושלמית: "ירושלמיות נעים להכיר" – על גבי האוטובוסים. ממקימות עמוד הפייסבוק "לא מצונזרות – מחזירות את הנשים למרחב הציבורי" וממנהלותיו. מקדמת חינוך מגדרי גם בפועל – בכיתות אותן אני מלמדת וגם מול מקבלי ומקבלות ההחלטות ומיוזמות "תו מוגנות" למערכת החינוך. שותפה פעילה מיום הקמתה של קבוצת הפייסבוק "אני פמיניסטית דתיה ואין לי חוש הומור". רואה במדיה החברתית חלק בלתי נפרד מהתפתחות הפמיניזם והפעילות החברתית.

השנה זו השנה השנייה בה אני מנחה יחד עם חברתי טל פלבסקי – מורה מופלאה – קבוצת נערות יהודיות וערביות – "מנהיגות לדו קיום" למען מפגש משותף ועשייה חברתית במרחב העירוני ומעבירה מפגשים לתלמידות ותלמידים בנושאי מגדר ופמיניזם דתי וכללי.  כחלק מהפעילות שלי בתנועת המורים אני מקדמת בשיתוף עם בית הנשיא את אות ההוקרה לחינוך לחיים משותפים.

במהלך מבצע "צוק איתן" הקמתי יחד עם חברותי בסיעת ירושלמים את מוקד משפחות המילואימניקים. יוזמה שנולדה מתוך תפיסה פמיניסטית וראיית הנשים והמשפחות שנותרו בעורף והמשיכו בשגרת היום יום. כמו יוזמות רבות שיצאו מירושלים, גם זו יצאה החוצה לערים נוספות ואף אומצה על ידי הממשלה וצה"ל ונדמה לי שהשפיעה הרבה מעבר למשפחות הירושלמיות שלקחו בה חלק.

כחלק מהפעילות, אני מובילה את המחאה: 'תנו לטבול בשקט' – למען אוטונומיה בטבילה במקוואות. ההבנה בחשיבות שבחיבור בין תנועה אזרחית ותנועה פוליטית כדי לקדם עשייה, מטרות ולהביא להצלחות היא עוד שלב בדרך ובבחירות המוניציפאליות האחרונות למועצת העיר ירושלים החלטתי לעשות עוד צעד ולהתמודד ברשימה של סיעת ירושלמים. היום אני מזכ"לית הסיעה ומובילה בה תהליכים בתחומים של חינוך, מגדר ומעמד האישה, פמיניזם דתי, דת ומדינה. בסיעת ירושלמים מצאתי מקום. מקום שהוא בית שיכול להכיל את היותי אישה, דתיה, אמא. בית שיכול להכיל את המורכבות הפוליטית ולראות מעבר לדיכוטומיות. ידעתי שיהיו לצעד הזה כל מיני מחירים. אישיים, זוגיים, משפחתיים. ברמה האישית והנשית השדה הפוליטי אינו קל או טבעי לי, אולם ההבנה כי זה השדה בו מתקבלות ההחלטות המכריעות לאיך יראו הגנים הציבוריים ברחבי העיר, כמה בתי ספר ישופצו השנה ואיזה אוכל יאכלו הילדות והילדים שלנו הביאה אותי לעשות את הצעד. ההבנה כי יש לשנות את השיח, ליצור אמון בין המערכת הפוליטית לתושבות והתושבים ובעיקר לפעול יחד כדי לשנות. ההצטרפות לסיעת ירושלמים הייתה טבעית ואל הישיבות הייתי מגיעה עם מנשא ותינוקת, אל הפעילות אני מגיעה עם המשפחה כחלק בלתי נפרד. משלבת בין חינוך והוראה לעשייה הפוליטית, מביאה אותה גם אל הכיתה ולהפך – את הכיתה אליה, מתוך אמונה כי יש לתלמידות והתלמידים שלי מקום מרכזי בהובלת שינויים ועיצוב פני העיר.  מבקשת לפעול מתוך מחויבות לקהילה, למען שוויון וצדק, מתוך רצון לקדם את מעמדן של נשים בחברה הקרובה לי ובחברה הישראלית בכלל ויחד – עם יוזמות גדולות וקטנות, אישיות ופרטיות, כלליות ורחבות – להאיר את העיר. זכינו לגדול בדור שזה אפשרי אולם את כל אלו לא יכולתי לעשות אילולא נחי האיש, בן הזוג והחבר המופלא שמקבל אותי עם כל השיגעונות וליתר בני ובנות המשפחה. בהזדמנות זו, על דפי ההיסטוריה – פשוט תודה!