זוג הוא לא פרט

מאת: ענבל מרקוביץ

ענבל מרקוביץ

הטיפ הזה הפעם מערב שני נושאים נפרדים שמוצאים את הדרך גם להשתלב זה בזה:

ההורות שלנו אל מול הזוגיות שלנו.

במידה ואתם מגדלים את הילדים שלכם ללא בן/בת זוג, ההתמודדויות שלכם אל מול הילדים שונות, ולכן הטיפ הזה לא ידבר אליכם, אבל במידה ואתם כן מגדלים אותם יחד, גם אם בן/בת הזוג שלכם הכי דומה לכם במידת האפשר, וגם אם פחות, רוב הסיכויים שתרצו להמשיך ולקרוא.

כל יום אנחנו מתמודדים עם דילמות אל מול הילדים, אבל במקביל, אין לנו תמיד הסכמה עם בן/בת הזוג שלנו בעניין גידולם, ואז אנחנו מוצאים את עצמינו מתמודדים, לא עם דילמה אחת מול אדם אחד, אלא מול שתי דילמות מקבילות בו-זמנית אל מול שני אנשים שונים (הילד/ה ובן/בת הזוג). לא מצב פשוט בכלל!

אני לא מדברת על הזמן המושקע בהורות שלנו שבא על חשבון הזוגיות שלנו (זה נושא לטיפ אחר). אני מדברת על שתי סמכויות במשפחה שחשיבותם זהה בעידן המודרני, ואלה שני ההורים. אבל מה לעשות?! לא משנה אם ההורה הוא "הוא" או "היא", היחד שנוצר במשפחה תמיד מכיל מספר נפשות שונות שכמעט בהכרח אינן דומות או בעלי צרכים ורצונות דומים.

בעולם המודרני והדורש שבו אנחנו חיים היום, לכל אחד מראשי המשפחה יש את המקום שלו בתרומה לתפקוד תקין של המשפחה וגם את החובה להביא מעצמו בכדי שזה יעבוד. בעיקר כאשר שני ההורים עובדים ונמצאים פחות שעות בבית, אך גם אם אחד ההורים נשאר בבית והשני עובד, התרומה שלהם אולי שונה באופן, אך שווה בערכה. הצורך הזה של כל אחד מההורים לתרום מעצמו באופן כזה או אחר בכדי לאפשר את השיגרה השוטפת, צורך מאיתנו, ההורים, הרבה יותר שיתוף פעולה מבימים עברו. אז איך נוהגים כששיתוף הפעולה נתקל בערכים שונים, אמונות שונות ובעצם שני אנשים שהם לא אחד?

מה קורה כשלכל אחד מאיתנו יש ערכים שונים, עקרונות שונים ותפיסת עולם שונה על גידול הילדים שלנו? מה קורה כשלו מאוד חשוב שהילדים יסיימו את כל מה שיש בצלחת, ולי חשוב שהם יאכלו לפחות עד שירגישו שבעים ולא יותר מזה?! או מה קורה כשכל אחד מאיתנו מסתכל על "זמן" בכיוון שונה? כשלי זה חשוב לעמוד בזמנים ואני מנסה לחנך את הילדים שזה לא מנומס לאחר, ואילו הוא לא רואה נזק בהערכה בלתי מדויקת של הזמן ומקפיד (ללא כוונה) לאחר באופן מתמיד לכל מקום שאליו הולכים? איך זה משפיע על הילדים? זה מבלבל אותם? זה מעצבן אותם? זה מערער להם את העקביות שהם צמאים אליה (לפי מחקרים מסוימים)?

אז חוץ מהעניין של העבודה על הזוגיות שנדרשת פה בכדי שבאמת נוכל לחיות יחד בשלום, הערכה וכבוד אחד לשניה, האם אנחנו צריכים להראות בכל עניין חזית מאוחדת אל מול הילדים (גם כשזה לא תואם את הערכים שלנו)?

אז זהו, שלא!
ככל שנראה חזית מאוחדת רק מכיוון שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים להיות חזית מאוחדת אל מול הילדים, אנחנו נצטרך יותר ויותר לזייף, וילדים (כמובן שבעיקר שלכם) הם לא טיפשים! להראות משהו אחד בחזית ולהרגיש משהו אחר בפנים רק יצור קונפליקט פנימי אצלכם ובלבול גדול יותר אצל הילדים שיבינו שמשהו כאן לא כשורה.

אז מה עושים עם זה?

הנה הטיפ:

קודם תבינו היכן הפערים ביניכם לבין בן/בת הזוג.
לגבי כל הדברים שאתם מסכימים עליהם- אין צורך לעבוד קשה והחזית המאוחדת באה מן הסתם טבעית. אתם מסכימים יחד עם בן/בת הזוג איך הבית יתנהל מסביב לאותו עניין, וכך אכן קורה. זה מתאים לכם ומתאים לבן/בת זוגכם וכך צריך שיהיה, בכדי שהילדים יקבלו את הסמכות שלכם בעניין.

לגבי הדברים עליהם אתם לא מסכימים- רצוי לעשות את הדברים הבאים, ועדיף גם לפי הסדר בו הם רשומים:
1) הפתיחה- לפתוח את הנושא בפרטיות של הזוגיות (לא לפני הילדים, כמובן). כשאתם מרגישים שהתנהלות מסוימת אינה מתיישבת עם הדרך בה אתם מאמינים, תעלו את הנושא אל מול בן/בת הזוג לא בהקשר של מקרה מסוים שבדיוק קרה. להפך- תעלו את הדברים כשהכל על מי מנוחות ויכולת ההקשבה פתוחה. תדונו על זה, תראו אם זה משהו שאתם יכולים להגיע להסכמה ביניכם לגבי ההתנהלות אל מול הילדים. הגעתם להסכמה? מה טוב. לא הגעתם? לא נורא. תמשיכו לשלב הבא.

2) המהות- ניסיתם להגיע להסכמה ולא הלך? זה בסדר! אתם אנשים שונים ומותר לכם להחזיק בדעות שונות. תזכרו שאתם שניכם בעלי אותה המטרה- לגדל על הצד הטוב ביותר את הילדים שלכם (ואלה אותם הילדים, בפועל). כל עוד תזכרו את זה, תוכלו להכיל את השוני בדרך בה כל אחד עושה מכם את זה. כשאתם תקבלו באהבה והבנה את הערכים של בן/בת הזוג שלכם, רק כי זה משהו שחשוב להם, הילדים יקבלו את זה באותה המידה. לילדים שלנו יש כוחות עצומים בהכלה ובהבנה את הסביבה שלהם. אם תשימו לב, הרבה פעמים הם גם מנצלים את ההבחנה הזו לטובתם בכדי להשיג את מה שהם רוצים (זה עד כמה שהם חכמים). הם יבקשו מאבא דברים מסוימים ומאמא דברים אחרים לפי הניסיון שלהם לגבי מה כל אחד מהם מרשה בד"כ, ומה לא. לכן, אתם יכולים לסמוך עליהם שהם יודעים שכל הורה הוא אדם בפני עצמו והעולם לא "יתערער תחת רגליהם" במידה ואתם לא תציגו חזית אחידה לגבי עניין כלשהו. להיפך, אם תבואו מראש בידיעה שיש לכל הורה את הזכות להחזיק בדעותיו, זה ילמד אותם כי יש חופש בחירה בעולם שלנו ויש לתת כבוד לכל אחד בלי קשר לדעתו. וכאן ההמשך הישיר לשלב 3.

3) העיקר- העמידה לצד הערכים של בן/בת הזוג אינה פשוטה, אבל נדרשת. תזכירו לעצמכם שלמטבע יש שני צדדים וגם להם יש מצבים בהם קשה להם לקבל את הערכים שלכם. חשוב שתגיעו להשלמה עם עצמכם לגבי היכן עוברים "הקווים האדומים" שלכם ומה נשאר בתחום הנסבל ושניתן להתגמש לגביו. על כל דבר שתוכלו לחיות איתו (והוא נמצא בתוך גבולות הספיגה שלכם), קבלו את זה שזה חלק מבן/בת הזוג שלכם. אל תזלזלו בזה ואל תכעסו על זה- בטח לא אל מול הילדים. זה שלהם וכך הם רוצים להיות, גם אם זה לא משהו שאתם הייתם נוהגים כך. הרבה סבלנות ונשימות ארוכות בהתחלה. לאט לאט, זה יכנס לכם כבר כהרגל וכדרך מחשבה: "אבא זה אבא, אמא זו אמא, ואתם הילדים, צריכים לקבל את שנינו איך שאנחנו, על כל היתרונות והחסרונות שלנו". לכל אדם יש לתת את הכבוד הראוי לו, ואף אדם אינו מושלם- אין חינוך יותר ראוי מזה!

4) לקינוח- תהנו מכל היתרונות שיש לבן/בת הזוג שלכם להציע כהורה. שבו בצד בזמן שהוא/היא עם הילדים ותראו איזה חוזקות ועוצמות נוצרים בקשר הזה ביניהם. תמיד יותר קל לנו להעריך את הדברים הטובים, רק לפעמים אנחנו שוכחים לעצור ולראות אותם…

אז לסיכום: תפתחו את הנושא ביניכם, תזכרו את המהות שמותר לכם להיות שונים אל מול הילדים, תבצעו את העיקר שהוא העמידה לצד הערכים של בן/בת הזוג ותקנחו בנחת כשתזכרו להתבונן בכל היתרונות והסיבות שרציתם הורות משותפת איתו/ה.
מאמינה בכם וביכולות ההוריות שלכם… בהצלחה!

ועכשיו חדש ובחינם! קבלו את המדריך המעשי בגידול הילדים "מה ניתן לעשות כבר מחר" באתר שלי, בכתובת: http://themoolla.com/pageid306/
טיפים נוספים, סיפורים פיקנטיים, מאמרים מחכימים ועוד, תוכלו גם למצוא באתר שלי
תעשו "לייק" בדף הפייסבוק ותישארו מעודכנים: https://www.facebook.com/themoolla
מולה- להיות ההורים שאתם באמת!